החיים האלה, מפתיעים, מדהימים ומרגשים.
הכירו את לולה ברמן בת ה-96 גם ניצולת מחנה ברגן בלזן. וגם את פנינה אברהם שהיתה רק בת 13 כשהשתחררה מברגן-בלזן. אחת מתוך ארבע חברות ששרדו והן תמיד ביחד מאז ועד היום.
מי שדאגה למשלוח קנבסים שלי וצבעים לכל ניצולי המחנה כדי שתהיה להם פעילות לשעות הארוכות שהם לבד ושידעו שחושבים עליהם, היא יוכי סגנית יו"ר ארגון "שארית הפליטה ברגן בלזן".
בין השאר היא דואגת לארועים ופעילויות בהם נפגשים הניצולים. בזמן הקורונה בהעדר אפשרות כזו דאגה שתשומת הלב תגיע אליהם עד הבית .
מתוך הכרה בכוחו המרפא של הציור וחשיבותה של היצירה לכל אחד,בכל גיל,הארגון שלח שי להנעים את זמנם של הניצולים עם יצירה ועשייה.
זה הזמן לספר שמיזם הקנבסים נולד מתוך חברות ארוכת שנים שלי ושל רונית ריץ-בואנו
(הכרנו בקורס מדריכות שריון!) שהיא בעצמה דור שלישי ליוצאי ברגן בלזן, מה שהפך את המיזם למרגש עוד יותר.
כמובן שעל המצלמה חברתי הרגישה, שרון הורוביץ אלטר, שתעדה בדמעות את הנשים האדירות האלה, בנותיהן ונכדותיהן. שלושה דורות של נשים מעוררות השראה ואין לי מילים לתאר את הכבוד שנפל בחלקי.
וזה מה שכתבה לאחר מכן-
"שבוע שעבר צילמתי את לולה
היא בת 96, ניצולת שואה
צילמתי אותה דרך ארגון "שארית הפליטה ברגן בלזן"
הם מחלקים לניצולים קנבסים לצביעה שליאת מאיירת.
לולה, ביתה והנכדה שלה
ישבו על הספסל ליד הבית
ופשוט התחילו לצבוע יחד.
ועבורי ?
לצלם אנשים שעסוקים בעשיה
זה ה-דבר.
אבל דבר אחד השאיר אותי ממש מופתעת
לולה, שכבר אמרתי שהיא בת 96,
הראתה שליצירתיות אין גיל.
למה ? שמחה ששאלתן ;)
הקנבס הוא לצביעה
ובדרכ כשצובעים, צובעים בין הקווים
אבל לולה הוסיפה וציירה לאחת הדמויות פוני !
ואותי זה ממש הפתיע ושימח כל כך
מאחלת לכולנו ללמוד מלולה ולחפש לצאת מהקווים :)"